פלאפון תקשורת בע"מ נ' שלבי

החלטה

זוהי בקשה להארכת מועד, להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 24/10/00.

על פי הבקשה, נודע למבקש על פסק הדין כנגדו, שבוע ימים בלבד לפני שהוגשה הבקשה ביום 26/2/12. כעולה מהבקשה, עזב המבקש את הארץ ביום 10/12/99 וחזר בשנת 2007. על פסק הדין כנגדו נודע לו עת ביקש לנסוע לירדן והתברר לו שיש כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

לצד הבקשה, הוגשה בקשה לביטול פסק הדין ושחזור תיק שבוער. לטענת המבקש, כתב התביעה שהוגש לבית המשפט ביום 20/7/00, לא הומצא לו כדין, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), על כן, מבקש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. המבקש מבסס טענתו על היעדרותו מהארץ לתקופה של 7 שנים, תקופה בה שהה במדינת קנדה. עוד נטען על ידי המבקש, כי יש לו הגנה טובה כנגד תביעת המשיבה, מדובר בסכום תביעה מופרך ומוגזם ובטרם יציאתו את הארץ דאג להסדיר את החיובים החודשים שהתחייב לשלם למשיבה ואף עדכן את המשיבה שהוא עוזב את הארץ לתקופה ארוכה. לטענתו, לאחר בירור עם המשיבה, ידע שאינו חייב דבר.

מנגד, טוענת המשיבה, כי אין בפי המבקש כל טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בעצם הגשת הבקשה להארכת מועד, יש ויתור על הטענה שפסק הדין לא הומצא למבקש. לטענת המבקשת, כתב התביעה הומצא כדין למבקש ובשל חלוף 12 שנים מיום הגשת התביעה, אין בידה העתק מאישור המסירה. עוד נטען, כי במהלך המחצית השנייה של שנת 2011, ניהל בנו של המבקש, עו"ד שלבי, משא ומתן עם המשיבה להסדר החוב.

באשר לסיכויי ההגנה, טוענת המבקשת, שעל פי רישומיה, נותר המבקש חייב סכום כספי בסך 9,770.23 ש"ח שלא שולם ואין מצד המבקש כל הוכחה לביצוע התשלום.

המבקש נחקר על תצהירו, ובמסגרת החקירה הנגדית התבררו הדברים הבאים:

1.המבקש נשאל מתי נודע לך על פסק הדין: והשיב: "עמדתי לנסוע לירדן, והופתעתי שהיה צו עיכוב יציאה מן הארץ. אני חזרתי ב- 2007, בסוף 2007-2008 נודע לי על צו עיכוב היציאה, אולי יותר." (ע' 1 שורות 19-20 לפרוטוקול).

עדותו זו סותרת את טענת המבקש בבקשה, שנודע לו על פסק הדין כנגדו רק שבוע ימים לפני הגשת הבקשה. עם זאת, בהסתמך על "תעודת בירור פרטים על נוסע" שהוצאה ביום 30/10/11 על שמו של המבקש, לפיה נמצא כי המבקש יצא את גבולות הארץ מספר פעמים במהלך השנים 2008-2010, כנראה נפלה שגגה בעדותו של המבקש, וכנגד המבקש הוצא צו יציאה מן הארץ במהלך שנת 2011 ולא לפני, זאת בהסתמך על תאריך כניסתו האחרון של המבקש לארץ, ביום 17/5/11.

2.המבקש נתן לבנו, עו"ד נידאל שלבי, ייפוי כוח לפעול בשמו מול המשיבה. "...אני סיפרתי לו את העניין והוא בדק מאיפה צו העיכוב הזה. נתתי לו ייפוי כוח לפעול בשמי. מה הוא עשה אני לא יודע" (ע' 1 שורות 26-27 לפרוטוקול).

כאמור, צירפה המשיבה לתגובה, תצהיר מטעמה, לפיו, במחצית השנייה של שנת 2011, ניהלה משא ומתן עם בנו של המבקש, שלא הסתיים בפשרה.

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 23/6/13 ביקש ב"כ המבקש להגיש תצהיר של עו"ד נידאל שלבי עד ליום 15/7/13, והמשך הדיון נדחה ליום 1/10/13, לשם חקירת עו"ד נידאל שלבי. ברם, במועד הדיון 1/10/13 הודיע ב"כ המבקש "בשל סיבות שלא ניתן לפרטן לפרוטוקול לא הגשנו תצהיר משלים".

נסיבות אלו, לפיהן נמנע המבקש מלהביא למתן עדות את בנו, על אף שהוא ביקש לעשות כן, מבלי לפרט את הנסיבות לכך, פועלות לחובתו של המבקש ויש בהן כדי לקבל את גרסת המשיבה כלשונה.

בהינתן האמור, אין ספק בעיני, כי המבקש ידע על פסק הדין כנגדו, עוד בשנת 2011, עת פעל בשמו של המבקש, בנו, עו"ד נידאל שלבי, מול המשיבה.

בענייננו, לאחר שנקבע לעיל, כי המבקש ידע על פסק הדין במשך תקופה ממושכת, בטרם הגיש בקשה לביטולו, לא מצאתי כי יש למבקש טעם מיוחד, כנדרש מתקנה 528 לתקנות, המצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין. כאמור, הבקשה להארכת מועד נסמכת על הטענה לפיה נודע למבקש על פסק הדין שבוע ימים בלבד לפני הגשת הבקשה, טענה שנסתרה והופרכה בחקירה הנגדית ובתגובת המשיבה, על כן, לא הוכח קיומו של טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, לפיכך, התוצאה היא שהבקשה להארכת מועד נדחית.

אשר על כן, הריני מורה על דחיית הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין.

נוכח התוצאה שהתקבלה, נדחית הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך של 600 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.